ב-2016 התפרסמה אנליזה רחבת היקף שמשווה בין לידות מים ללידות רגילות בעולם בעשרים השנים האחרונות
במאמר שפורסם בכתב העת Archives of Disease in Childhood: Fetal and Neonatal Edition ב-2016 התפרסמה מטה-אנליזה מקיפה ביותר של מספר עצום של מחקרים שהשוו תוצאות של לידות מים ללידות רגילות ברחבי העולם בין השנים 1995 ל-2015. החוקרים עברו על 2,470 מחקרים והתמקדו ב-29 מחקרים שהשוו תוצאות של לידות ב-12 מדינות. המחקרים כללו סדרי גודל שהחלו בבחינה השוואתית מצומצמת של 20 לידות עד למחקר לאומי מקיף שהשווה בין 14,309 לידות. בסך הכל נבדקו תוצאות של 39,302 לידות במשך 20 שנה.
להלן תרגום חופשי של עיקרי המאמר Neonatal outcomes of waterbirth: a systematic review and meta-analysis מאת טיילור (www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27127204)
הקדמה
כ-9% מהתינוקות שנולדו בבריטניה ב-2015 נולדו מתחת למים. לידות מים הן בחירה שהפופולריות שלה הולכת וגוברת בקרב נשים בהריון, למרות מסר של אי-וודאות בכל הנוגע לבטיחות העובר בתהליך שהמערכת הרפואית נוטה להעביר. אלה שתומכים בלידות מים מדגישים שרפלקס הצלילה של העובר מגן על הילוד שמרוויח מסיכוי גדול יותר ללידה וגינאלית נטולת סיבוכים והשהייה של הניתוק מחבל הטבור. החששות כוללים דאגה מסיכון גבוהה יותר של חשיפה לזיהומים, מצוקה נשימתית, נתק (אבולזיה) של חבל הטבור ותמותה. כמו כן, קיים חשש שלידת מים יכולה להשפיע על התבססות מוקדמת של חיידקים במעי התינוק שתשפיע על התפתחות המיקרוביום במערכת העיכול שלו. חשש דומה מהשפעה חיצונית על התפתחות המיקרוביום קיים בלידות בניתוח קיסרי כשההשלכות הן ליקויים בהתפתחות תקינה של המערכת החיסונית והשפעה על נטייה להשמנה בילדות. בארה"ב, האקדמיה האמריקאית של רופאי הילדים והאקדמיה של הרופאים הגניקולוגיים נמנעים מלתמוך בלידות מים כאפיק מקובל בלידה תוך הסתמכות על מספר תקלות נדירות ומבודדות שפגעו בילוד. בבריטניה, לעומת זאת, ביה"ס המלכותי למיילדות (RCM) וגניקולוגיה (RCOG) תומך במתן אפשרות לכל אישה בריאה עם היריון נטול סיבוכים ללדת במים. עם זאת, שני הגופים מציינים שבחירה מושכלת באמת חייבת להתבסס על מחקרים מדעיים של היתרונות והסיכונים בלידות מים וקיים מחסור מהותי במחקר איכותי. הסיבה לכך קשורה בחלקה לעובדה שסיבוכים בלידות בסיכון נמוך הם נדירים ביותר – כדי לבצע מחקר מדעי איכותי, שיהיה מקובל על הממסד הרפואי, בכל הקשור להבדל בין הסכנה של תמותת תינוקות במהלך לידות מים ללידות רגילות בחדר לידה – יש צורך ב-3,500 משתתפות בכל קבוצה. כמו כן חשוב להבחין בין לידה במים שבה התינוק נולד לתוך המים לבין טבילה במים בשלב הראשון של הלידה שלה יתרונות ברורים בכל הקשור להפחתת לחץ, קיצור משך השלב הראשון וצמצום של ביקוש להרדמה ואפידורל.
הפיסיולוגיה של לידות מים
יונקים ימיים כמו דולפינים ולוויתנים יולדים מתחת למים את התינוקות שלהם, שנושמים לראשונה רק כאשר הם מגיעים לפני המים. התופעה הזו מתאפשרת באמצעות מערכת מעכבי חמצון מתוגברת ורפלקס הצלילה. אותו הרפלקס קיים גם אצל בני אדם והוא מגן עליהם במידה מסוימת מסכנת טביעה. יש הסוברים כי הרפלקס הזה, הכולל אי נשימה (אפניאה), האטה בקצב הלב (ברדיקרדיה) והיצרות כלי הדם (וזוקונסטריקציה פריפרית מפצה) מגן על העובר האנושי ממצוקה נשימתית בלידת מים. לעומתם יש המתנגדים להיגיון שעיקרו התבססות על 'מנגנון חירום' בתינוקות בני יומם ולהנחה שההסתמכות הזאת 'טבעית'. מדענים כבר הוכיחו שלאחר הלידה קולטני טמפרטורה נמוכה על פניו של התינוק וקולטנים (רצפטורים) בבית הבליעה מפעילים את הרפלקס שמביא לעצירת הנשימה (אפניאה) כשפניו של הילוד או בית הבליעה שלו באים במגע עם מים קרים. התגובה הזו קיימת אצל 94% מהילודים בין 24 ל-72 שעות אחרי הלידה, ו-100% מהם מגיבים באופן דומה ב-2 עד 6 חודשים אחרי הלידה. עם זאת, לא ידוע אם הרפלקס קיים ברגע הלידה או הוא מופעל על ידי לקיחת הנשימה הראשונה. גם אם רפלקס הצלילה קיים ברגע הלידה, יש סיכוי שהוא לא יופעל אם הלידה תהיה אל תוך מים בטמפרטורת הגוף. תנועות נשימה מתקיימות בתוך הרחם עד לסוף הטרימסטר השלישי למרות שהתינוק מוקף במי שפיר חמימים. תסמונת שאיפת מקוניום (באנגלית: Meconium aspiration syndrome ובראשי תיבות MAS) היא הוכחה לכך שהעובר או הילוד יכולים לשאוף נוזלים לפני או ברגע הלידה. לאור זאת, קיומו של רפלקס הצלילה בילודים והרלוונטיות שלו ללידות מים נתקלו בהתנגדויות מצד הממסד הרפואי. אי לכך ההערכה הרווחת היא שסכנות לילוד שנולד בלידת מים קשורות לנוכחות או היעדר גורמים אחרים ששולטים בנשימה הראשונה. הקושי בהבנת המנגנון שמאפשר לתינוקות לא לשאוף כשהם מתחת למים קשור למורכבות של הבנת ההשלכות של מעבר ממצב נשימה עוברית לנשימה חוץ-רחמית. ההערכה היא כי הגורמים שמפעילים נשימה בלידה קונבנציונלית על פני היבשה כוללת שילוב של גירויים פיסיים (כמו אור, שינוי טמפרטורה ומגע), כאב, עלייה חריפה ברמת הפחמן הדו-חמצני בדם (היפרקפניה), חוסר חמצן בתאי הגוף (היפוקסיה), שינויים כרוניים במערכת האנדוקרינית, נסיגה אלסטית של רקמת בית החזה והתכווצות של הסרעפת. תינוקות בריאים שנולדים אל תוך מים חמימים לא יחשפו למגוון הגירויים הללו. לעומת זאת, בלידת מים, תינוק שסובל מחוסר חמצן בתאי הגוף וחמצת נשימתית (עודף פחמן דו חמצני Acidosis) ייחשף לסכנה של מצוקה נשימתית כתוצאה מבליעת מי הבריכה. ויסות הנשימה בלידות מים יקבע לפיכך על ידי המאזן בין גירויים מעודדים לגירויים בולמים. עדיין לא בוצע מחקר שיקבע בוודאות האם די במנגנון כזה למניעת תמותה של הילוד. לאור זאת בוצעה מטה-אנליזה מקיפה שמטרתה לקבוע את רמת הבטיחות של לידות מים בהשוואה ללידות רגילות.
עיקרי הממצאים
מרביתם של המחקרים שהתמקדו בהשוואת תוצאות לידות מים ללידות רגילות בדקו מספר מצומצם של לידות והריונות בסיכון נמוך. לא התגלו הבדלים בכל הקשור לתמותת תינוקות בלידות מים מול לידות רגילות. מבין 29 המחקרים שנבדקו, בעשרה נרשמה תמותה של 27 תינוקות ב-39,302 לידות במשך 20 שנה. אנליזה של חמישה מדדים המובילים לתמותה של תינוקות לא העלתה נתונים עקביים. לא התאפשרה מטה-אנליזה של רמת החמצן בדם חבל הטבור או של רמות זיהומים. נמצאה עדות מסוימת לציון אפגר ממוצע גבוה יותר בלידות המים ורמת חומציות גבוהה יותר של גזים בחבל הטבור בלידות מים, אלא שמדובר בחלק העליון של הטווח הנורמלי ולכן לא ניתן לייחס לו משמעות מדעית מכרעת.
