בוקר גשום בטוקיו. אנחנו חוצות את העיר בשעה הכי עמוסה של הבוקר, נדחסות לתוך קרון, בדרכנו למרכז הלידה

בוקר גשום בטוקיו. אנחנו חוצות את העיר בשעה הכי עמוסה של הבוקר, נדחסות לתוך קרון, בדרכנו למרכז הלידה. נוסעות לפגוש שלוש מיילדות: Yuko ,Akane ,Yasuko. יוקו, מיילדת ומנהלת את מרכז הלידה הקטן בטוקיו. היא הקימה את המרכז לפני עשרים שנה. יש רק עוד אחד כזה בטוקיו. מרכז הלידה מציין 20 שנה מאז הקמתו: שנים של לידות , אמהות, משפחות וקהילה. רשת תמיכה שממשיכה לטוות את עצמה ולהיות בקשר גם 20 שנה אחרי שהלידה הראשונה נשזרה באלו שאחריה.

הזמינו אותנו למעגל אמהות אחרי לידה. מרתק להתבונן בהן, באמהות היפניות. אני ממש חשה איך מתגנבת לליבי קנאה... מנסה לספוג את הסבלנות, הכבוד למרחב האישי, ההתנהלות הנינוחה עם התינוקות. נעים בחדר, המון מידע מסוג חדש, קודים אחרים. מרגישה מוצפת ומנסה לעבד לאט לאט את המידע. מרתק אותי לשבת בקירבן, לחוש את התמיכה הזו - שונה ועם זאת, דומה כל כך למה שאני מכירה. חושבת על המיילדות שלי שמלוות אותי 18 שנה ועזרו לי לבחור בדרך הזו של ליווי נשים. יושבת איתן על רצפת הטאטמי מוצפת דמעות והתרגשות. בימים הקרובים אני אתלווה למיילדות בעבודה. בית קטן באמצע עיר גדולה ועמוסה. חלל צר, רצפת טאטאמי, עולם ומלואו. אחרי חמש שעות אנחנו נפרדות. בלילה אני חולמת עליהן... התבשרנו הבוקר שההריונית שליווינו בפגישת ההכנה ילדה הלילה. מחר נפגוש אותה לפגישה לאחר לידה. פרטים בהמשך...