"עבודה עם צלקות היא לפעמים כמו לעורר נמר שנמצא בכלוב"

"עבודה עם צלקות היא לפעמים כמו לעורר נמר שנמצא בכלוב". זה משפט שנשאר חקוק אצלי בלב אחרי שהמילדת פיונה האלינן, שהסבירה את המשמעות שלו, בסדנה בשבוע שעבר, כבר חזרה לטפל בצלקות באוסטרליה. מתחת לרקמה הצלקתית חבויים זכרונות, שכבות שכבות של כאב. היום בקליניקה דיברנו על מהי עבודה עם מסלולי הכאב. הכאב הפיזי. עבודה עם ומול כאב מתבצעת בשני מסלולים, מסלול אחד מתייחס למגע, להפחתת רגישות. המסלול השני מנסה לשנות את הדפוס שנצרב במוח, זה שאומר לנו שמגע במקום שווה בהכרח כאב. במקום זאת יועבר מסר שאפשר כבר להוריד את האיום, שיש אפשרת להחלמה.

ההבנה שחלחלה אחרי סדנת ה-BirthWork עם המיילדות מאוסטרליה, היתה שאם אנחנו כמיילדות מעורבות בתהליכים שכרוך בהן כאב, עלינו לדעת גם להיות מעורבות בתהליכי ריפוי פיסי וריגשי. אחרת הטראומה תדבוק בנו. החל מתהליכי ריפוי של צלקת ניתוחית, טיפול בצלקת של אפיזיוטומיה ועד לאיזון רצועות לאחר לידה. הרקמה הנוקשה נכנעת תחת האצבעות, מתמוססת, The ligaments sigh, הרצועות משחררות אנחת רווחה, טרנספורמציה מתרחשת באגן. צלקות מזכירות לנו מאיפה באנו, אבל הן לא מכתיבות לנו לאן ללכת. תודה להדס שורץ פיזיוטרפיסטית ומטפלת בארויגו על התובנות בנושא מסלולי הכאב השזורים זה בזה ועל אופן ההתקרבות לכאב. את האיור הרפואי הנהדר יצרה ג׳סיקה קורן מאיירת רפואית שעשתה את עבודת המאסטר שלה בנושא.