היא נכנסה נוהמת לחדר לידה, זה היה ברור שהיא באה ללדת

היא נכנסה נוהמת לחדר לידה, זה היה ברור שהיא באה ללדת, לא רוצה משכך כאבים, היא רוצה שאהיה איתה במסע המפרך והמטורף הזה, עם האיש שלה לידה, עובר איתה כל ציר, היא לא רוצה לדבר, רק נוכחות ותמיכה, היא יודעת ללדת, משהו פראי וקדום ומלא עוצמה, לידה ראשונה ושעתיים מרגע שהגיעה היא חובקת תינוקת. אחרי עוד שעתיים אנחנו נפרדות (חסרונות העבודה במערכת ציבורית) ואני חושבת לעצמי כמה הייתי רוצה לפגוש אותה חודשים אחרי לטקס. לאסוף את כל מה שנפתח לתת הכרה לפלא.

פעמים רבות בהרצאות או קורסי הכנה ללידה אני מציינת את העובדה שהלידה מטלטלת אותנו ומפגישה אותנו אם חווית ׳אל-חזור׳, מעין תנועות חדשות שהגוף לא מכיר. לפעמים לצאת למסע הלידה הוא להגיע אל קצה העולם ולפגוש את עצמנו שם גוף ונפש, כאב, בהלה,עוצמה, אובדן ומן התחתית לעלות חזרה על פני המים.

לידה היא טקס מעבר, היא טרנספורמציה או התמרה,גם עוצמתנו וגם קטנותנו. מצד אחד חוסר האונים וחוסר השליטה ומן הצד השני נוכחות רחבה. טקס מעבר יכול לציין את השינוי שהתרחש, מתן הכרה לקושי, לשינוי ולמשאבים.

מצרפת תמונות מטקס שנה אחרי לידה, אמבט צמחי מרפא, עיטוף וסגירה ומעבר לשלב חדש.