"תפסיקי לצעוק, זה לא כואב!"
״את לא לוחצת טוב" "תפסיקי לצעוק, זה לא כואב" "את רוצה להרוג את התינוק שלך?!?..."
המושג "אלימות מיילדותית" מעורר המון תגובות, זה מונח שמצליח להוציא קהל משלוותו, העינים מתרוממות ממסכי הטלפון, לפעמים עולה כעס, זולגת דמעה וסיפורי לידות מתחילים לבעבע. במקרים רבים, יהיו גם הקולות שמתנגדים לקרוא לזה כך.
מה שקורה לרוב, בפועל, הוא תהליך של דה-הומניזציה: שימוש לרעה במדיקליזציה, שמוביל לאובדן אוטונומיה של נשים על גופן. ואין מה לעשות, זוהי עוד סוג של אלימות כלפי נשים, משום שרק הן יולדות. לצערנו זה קורה יום יום, ולפעמים אפילו מתוך כוונה לרפא ולהיטיב.
אבל חשוב שוב ושוב להציף. אם היינו שם, אז לסמן לעצמנו שהיינו עדות לאלימות מיילדותית. לפעמים לא נוכל למנוע אותה, אלא רק להיות עדות ולתת הכרה לכך שכך לא ראוי. השפה יכולה לתת הכרה למה שארע. השפה היא גם זו שיכולה לעצב ולשחזר את היחס לגוף. כשאנחנו, אנשי הצוות שמלווים נשים בהריון ובלידות, מסכימים להקשיב לנשים, מאמינים לנשים, זה כמו לראות את הסיבים הנראים והסמויים, שתי וערב, של מי שהן.
היום בהרצאה במרכז הרפואי ׳שערי צדק׳, נגענו בעצב החשוף הזה. הרצאה האחרונה בסדרה למשתלמות במיילדות מחזור 2018. סבבב הרצאות שכלל חמישה קורסים למיילדות, כ-150 מיילדות לעתיד - חמושות בעצבים החשופים שיאפשרו להן לגעת ברכות. מצרפת סרטון https://www.kickstarter.com/…/1455…/documentary-mother-may-i
